1/30 – זבל של אדם אחד הוא יהלום של אדם אחר

אין כמוני, יום ראשון של הפרוייקט ואני כבר כמעט מתייאשת…

ימי שני הם ימי בית הקפה שלי, יהל בחוג של “שומרי הגן” בבוקר, ובזמן שהוא מטפס על עצים ומטייל ביער אני בדרך כלל מבלה “במשרד”, שזה שם הקוד של כמה מהאימהות לסניף הקרוב של ‘ארומה’. לפעמים אני נשארת ביער, אבל ביום קר ורטוב כזה, אין סיכוי ליער… אז ישבתי בארומה, וקישקשתי עם אחת האימהות. כשפתחתי את השוקולד הקטן שמוגש עם הקפה (אחד מהחטאים הלא-טבעוניים שלי…), שמתי לב שנייר הכסף, עם הכפלים שלו, מזכיר קצת אבן חן. מיד הכנסתי אותו בין דפי היומן, מקווה שלא יתיישר יותר מדי. חשבתי לעצמי גם שכדאי לאסוף עוד עטיפות משולחנות אחרים, שיהיו לי עטיפות עודפות, למקרה שמשהו יתפקשש, ולצורכי סקיצות, אבל המחשבה נשארה בגדר מחשבה, וחזרתי ליער, ואחר כך הביתה עם עטיפה אחת (כמו שאמרה אישה יפה אחת פעם – “Big mistake. Big. Huge”).
לקראת הערב התפניתי סופסוף להכין את התכשיט. רציתי להדביק חתיכת קרטון מאחורי חלק מנייר הכסף, כדי שאוכל לשמור על ההבלטות שלו. לא מצאתי דבק מסויים, והתלבטתי בין דבק חם לדבק דו-צדדי, הפור נפל על הדבק החם, ושוב אפשר לצטט פה את האישה היפה – ההדבקה חירבשה את כל העסק. זרקתי את הנייר לפח, מתוסכלת מהאימפולסיביות של עצמי, והתחלתי לחפש משהו אחר לעבוד איתו. לפי חוקי האתגר שלי, זה אמור להיות משהו שמישהו השליך, ואמנם יש לי ארון מלא משהואים כאלו, אבל הכוונה היא באמת להשתמש במשהו שמצאתי או זרקתי באותו יום, אז שמתי פעמי לפח, שגם הוא היה די ריק (אנחנו לא מצטיינים בזבל…). לא מצאתי שום דבר ראוי בפח, ומצאתי את עצמי אובדת עצות, ומתוסכלת.
בשעתיים הבאות הייתי עסוקה בענייני ארוחת ערב והשכבה של יהל, מתובלים בהמון אכזבה מעצמי, שהנה – היום הראשון של הפרוייקט, וכבר אני נשברת ומפשלת, ואז הוצאתי מהפריזר את שארית השקדים, זרקתי את הקופסא, והוצאתי אותה שוב מהפח… והתיישבתי לעבוד.

בהשראת יהלום-ארומה החלטתי לרקום יהלום, ניסיתי לצייר אחד, והבנתי שעדיף להדפיס…

פתרתי את בעיית הקצוות הגלויים (בשל המצע השקוף), בהפיכת הדפקט לאפקט, ובתכל’ס קלטתי שיש לי איזה קטע עם קצוות, גם בעבודות שלי, שם אני אוהבת שהם נשארים גלויים ומודגשים, וגם בחיים (שם אני לא תמיד אוהבת, אבל לא ממש שולטת על העניין).

 

מאחלת לעצמי כמה שפחות קצוות פרומים בחודש הקרוב…

להתראות בתכשיט הבא,
ארבל


לכל רשומות פרוייקט “תכשיטי יומיום”

אם את לא יודעת מה זה בכלל הפרוייקט הזה? אפשר לקרוא כאן.

יש גם כמה תכשיטים שלא הצליחו להכנס לבלוג. אולי אני עוד אכתוב עליהם מתישהו, בינתיים אפשר לראות את כל התכשיטים המוכנים באלבום הפייסבוק הזה, וקצת תמונות של תהליכי העבודה ומאחורי הקלעים באינסטגרם


שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

2 תגובות

להגיב על גיל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רשומות נוספות שעשויות לעניין אותך
אז למה אני כל כך אוהבת סלים?

עוד שבוע נחגוג את חג הסלים (יש לו עוד כמה “כובעים”, לחג הזה, אבל זה ה”כובע”, או הסל, שהכי מדבר אלי…), שבמקרה, או שלא במקרה,

כרטיסי ברכה להמונים

סופסוף מצאתי זמן לצלם את כרטיסי הברכה שהכנתי. אני חייבת להודות בבושת פנים שאני מתכננת כבר הרבה זמן לעשות אותם, כי נמאס לי לפני כל

2/30 – הילוך ראשון

יום שני לפרוייקט. יהל ואני בילינו את כל היום במוזיאון המדע, במפגש של קבוצת החינוך הביתי הירושלמית. האוטו שלנו עושה קצת קרחצנים לאחרונה, אז החלטתי

נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.

אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.

מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.

רוצה לקבל ממני מיילים?
את או אתה?

רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)

מה תוכל.י לקרוא פה?
רשומות אחרונות