תכשיט מספר 12 בפרוייקט.
את יפו אני אוהבת בימים ובלילותֶה, אפילו כשאני מגיעה אליה לכמה דקות, שרובן עוברות עלי בחיפוש חניה, ומיעוטן בגילוי שהגלריה שרציתי לבקר סגורה, למרות שהשעה 13:55 והיא אמורה להיות פתוחה עד 14:00.
אתמול היה הדייט החודשי של רעות ושלי – אנחנו נפגשות פעם בחודש במוזיאון ת”א, שומעות הרצאה, ואחר כך מבלות קצת, וחוזרות כל אחת לענייניה. הפעם תכננו בילוי קצר בגלריה צדיק ביפו, בתערוכה ‘הכוס של אמא שלך‘ של דבי אשרת. ההרצאה התארכה, ומייד כשהסתיימה מיהרנו ליפו, חיפשנו חניות, רצנו לגלריה, וכמו שכבר גיליתי – היא היתה סגורה, אז חזרנו למכוניות, עמדנו ודיברנו… ודיברנו… ודיברנו. בסוף הגיע הזמן להפרד, ורעות אמרה משהו כמו “יאללה, אז לכי תחפשי משהו להכין ממנו תכשיט”, הסתובבתי, ומאחורי חיכה לי המקל הנפלא הזה:
כבר ציינתי שאני אוהבת את יפו?
בבית הוא חבר לחוטי רקמה, ולבדים שאספתי מזמן ברחובות פלורנטין.
התוצאה הזכירה לאמא שלי שוב את השרשרת של סבתא שלי (מתי כבר אזכור לבקש ממנה שתצלם לי אותה?!).
לכל רשומות פרוייקט “תכשיטי יומיום”
אם את לא יודעת מה זה בכלל הפרוייקט הזה? אפשר לקרוא כאן.
יש גם כמה תכשיטים שלא הצליחו להכנס לבלוג. אולי אני עוד אכתוב עליהם מתישהו, בינתיים אפשר לראות את כל התכשיטים המוכנים באלבום הפייסבוק הזה, וקצת תמונות של תהליכי העבודה ומאחורי הקלעים באינסטגרם
