5/30 – סופסוף קצת חורף!

יום חמישי וסוער לפרוייקט שלי.

למרות שנולדתי בקיץ וגדלתי בערבה, אני בת-אדם של חורף, ועדיף סוער, אם אפשר עם אח בוערת וכוס תה.
בעניין האח עוד צריך יהיה לטפל, ובינתיים אני מסתפקת בתה…

בדרך כלל אין אצלנו בבית תיונים, ואנחנו שותים תה מעלים (מהעציצים, או עלים מיובשים), אבל לפני כמה ימים הייתי בסופר, והיה מבצע על תה טולסי, ולא יכולתי לעמוד בפניו… (אני כזאת גרועה כשמדובר במבצעים. אני תמיד אוהבת לספר שהפעם היחידה שבה נכנסתי לסופר וקניתי רק את מה שהתכוונתי, בלי להיכנע להנחות ולמבצעים, היתה לפני שנים – ישבתי בדירה, ראיתי טלוויזיה, והיתה פרסומת למבצע הנחה על הקורנפלקס האהוב עלי, מיד כיביתי את הטלוויזיה, נעלתי נעליים, והלכתי לסופר לקנות קורנפלקס…)

בבוקר יהל וגיל חירפו נפשם ויצאו לסידורים, ואני נשארתי לשמוע את הרעמים, ולראות את המבול דרך החלון, והכנתי לעצמי כוס תה. מיד נחה עלי רוח תקופת הצנע – רוקנתי את שקית התה ותליתי אותה לייבוש (זה פשוט מזכיר לי את כל סיפורי ייבוד השקיות והעטיפות של המרגרינה של כל מיני סבתות).

כמתבקש רקמתי על השקית כוס תה.

אפשר להשאיר פה עוד קצת את החורף? רק לחודשיים שלושה?


לכל רשומות פרוייקט “תכשיטי יומיום”

אם את לא יודעת מה זה בכלל הפרוייקט הזה? אפשר לקרוא כאן.

יש גם כמה תכשיטים שלא הצליחו להכנס לבלוג. אולי אני עוד אכתוב עליהם מתישהו, בינתיים אפשר לראות את כל התכשיטים המוכנים באלבום הפייסבוק הזה, וקצת תמונות של תהליכי העבודה ומאחורי הקלעים באינסטגרם


שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רשומות נוספות שעשויות לעניין אותך
סלקלוע

הפתרון האולטימטיבי לבעיית השקיות… אחרי שסרגתי כמה דברים מחוטי שקיות, גיליתי שהכל טוב ויפה, אבל ערימת השקיות נשארה ערמומית וגבוהה כמעט כשהיתה, היות והסריגה לא

רקמה ראשונה לרדה

רדה ויהל משתוללים בגב ימין. יהל מנסה פעם אחרי פעם לבעוט בעיטת מִספרת במים, וְרדה עומד לידו ומתפוצץ מצחוק.

קישוט רימון קרטון לסוכה
יום כיף ורימונים

הרשומה הזאת היתה אמורה להלל את יום הכיף שהיה לי אתמול, ולכלול הוראות הכנה לרימוני הקרטון שהכנתי. ההוראות תחכנה ליום אחר… אתמול התחלנו את היום

נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.

אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.

מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.

רוצה לקבל ממני מיילים?
את או אתה?

רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)

מה תוכל.י לקרוא פה?
רשומות אחרונות