לפני חודשיים פגשתי חברה שקלעה סל משקיות, בטכניקה ליפוף, משהו דומה לעבודה שעשיתי מחימר ושקיות לחם, אבל וריאציה שונה של הטכניקה הזו.
אני מזמן מזמן מפנטזת לנסות גם את הוורסיה הזאת, והמפגש עם החברה הקולעת דירבן אותי לעשות את זה [היא למדה לקלוע בסדנא אצל אסנת גנור המוכשרת עד מאוד].
התחלתי לקלוע את הסל. יומיים אחרי שהתחלתי אחותי ילדה שני בנים זעירים, וכל השבוע הזה כל מה שהעסיק אותי היו אחייני החדשים והסל המתהווה (עשיתי תוך כדי גם דברים אחרים, אבל הרגשתי שאני על `טייס אוטומטי`…).
כשסיימתי את הסל לא היה לי ספק שאמא שלי, הסבתא הטריה, היא הבעלים המתאים ביותר.
בחלק מהסיבובים יצרתי רווחים, בהשראת טכניקה שאילתרתי בהשראת תמונה מהספר Indian basket weaving
משהו קטן שהכנתי לאחותי ולגיסי, עד שהמתנה לילדים תהיה מוכנה – צמד מחזיקי מפתחות, שבגלל שהם חיים במקום שבו לא מסתובבים עם מפתח, הפכו לקישוט למראה באוטו –
עדכון – כתבתי רשומה נוספת על סלי ליפוף, עם קישורים להוראות קליעה וטיפים נוספים
