אחרי הרשומה שכתבתי על הסל החדש של אמא שלי התבקשתי להסביר איך קלעתי אותו, חיפשתי ומצאתי קובץ PDF בו מוסבר איך לקלוע סל ליפוף מחבל וצמר, כשהעברתי את הרשומה מהבלוג בתפוז לאתר גיליתי שהקובץ אליו קישרתי כבר לא קיים. יגעתי, חיפשתי, וההוראות הכי סבירות שמצאתי נמצאת פה. אני גוזרת את השקיות לרוחב ולא לאורך, ואני לא מחברת בהדבקה את המילוי, אלא פשוט מצרפת שקית חדשה וקולעת סביב החדשה והישנה בחפיפה, אבל פרט לשני הסייגים האלו ההוראות האלו די קולעות.
בוורסיה הזו של טכניקת הליפוף החומר המלופף מסתיר לגמרי את חומר המילוי, והדוגמא היא תוצאה של הצבעוניות של חומר הליפוף. זו הוורסיה המוכרת מתימן, אתיופיה, צפון אפריקה, ולאחרונה גיליתי שגם האינדיאנים בצפון אמריקה משתמשים בה (הרס לי מיני-תאוריה שפיתחתי…)
את השקיות אני גוזרת בשיטת החצאית האפריקנית, וממליצה לגזור רצועות רחבות (פורסת כל שקית ל-3-4 פרוסות), למילוי אפשר אפילו יותר עבה (2-3 פרוסות), ולפעמים אני משתמשת בכמה רצועות יחד, למילוי עבה יותר. כמובן לא לשכוח שבטכניקה הזו לא רואים את המילוי, אז כדאי להשתמש רק בשקיות פושטיות, את שקית הטורקיז המהממת והנדירה שימרו לליפוף!
לצורך הליפוף אפשר להשתמש גם בשקיות הקשיחות, אבל אז כדאי לגזור רצועות ברוחב ס”מ. כמובן שאפשר באותו אופן לקלוע סל מרצועות בדים (אם תהיתן מה לעשות עם הסדין האהוב עליכן שהתבלה – זה הפתרון!).
לכבוד קימתה לתחיה של המצלמה שלי (חצי שנה היא שכבה מתה ופתאום החליטה שלצלם זה לא כזה דבר נורא. נס רפואי ללא ספק!), אני גם מצרפת תמונה של עוד סל קטן, שאותו קלעתי משקיות עבות –
אני גם מזכירה שברשומה על הבנדוד של הסל הזה קישרתי להוראות לוורסיה השניה, בהוראות מוסברת הטכניקה המסורתית של קליעה עם מחטי אורן, כולל הסבר על הטיפול המקדים במחטים (מומלץ להשתמש במחטים של אורן קנרי, כי הן מאוד ארוכות ומאוד גמישות). אני החלפתי את המחטים בשקיות, והשתמשתי בחוט רפיה טבעית. אפשר להשתמש גם בחוט כותנה מצופה שעווה (ובעיקרון בכל חוט אחר). נתקלתי גם בדוגמאות שבהן השתמשו בחוט משקית וגם בסרטים של קסטות (כתבתי בהתחלת קלטות, אבל קסטות זה יותר מגניב ויותר נוסטלגי).
בוורסיה הזו, שאני מכירה רק מצפון אמריקה (אבל מה אני יודעת…) המילוי נשאר גלוי ומשמש כרקע לדוגמא שיוצרים חוטי הליפוף.
