סריך הוא דבר שכל איש צריך
רשומה ישנה מהבלוג בתפוז על צרכים וצריכה, סוסים (ד”ר סוס) וכרטיסים (כרטיסי ATC)
אמנות ממחזרת
תפריט
רשומה ישנה מהבלוג בתפוז על צרכים וצריכה, סוסים (ד”ר סוס) וכרטיסים (כרטיסי ATC)
סבא שלי מת שלשום, אחרי 101 שנים שבהן הוא התהלך פה בעולם. הוא נולד בעולם אחד ומת בעולם אחר לחלוטין. המחשבה על חיים כל כך
בכל הקשור לגזירת שקיות אני חסידה מושבעת של “שיטת החצאית האפריקנית” (אפשר למצוא את ההוראות ברשומה ‘איך גוזרים שקית‘), אבל גם אדוקה שכמותי חייבת להודות
כשהייתי ילדה ציירתי מאוד יפה. בשעורי אמנות הייתי מקבלת תמיד ציון 9+ (המורה שלי לאמנות טענה שחוץ מאלוהים אף אחד לא מושלם מספיק כדי לקבל
כשהתחלתי לסרוג משקיות גזרתי אותן בסזיפיות נוראה בספירלה. זה היה מייגע, ולקח זמן, זה דרש גמישות (קשה לי להסביר, אבל בשלב מסויים גיליתי שהדרך הכי
אחרי שני נסיונות מוצלחים, החלטתי לאחרונה להגדיל את אוסף בובות האצבע שלי. לחבורה הצטרפו תמנון, עכביש, פינגווין, ג`ירפה ואריה. כולם נסרגו משקיות פלסטיק, “לפי הרגש”
כבר הרבה זמן “מדגדג לי באצבעות” (תרתי משמע) ואני רוצה לסרוג בובה. אתמול מצאתי את עצמי עם מסרגה ושקיות ביד מצדֵחד, וחוסר השראה ו/או אנרגיה
סיפור קצר על סל צבעוני ובעיקר על תחילתו של הרומן שלי עם שקיות ועם חומרי פסולת בכלל.
נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.
אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.
מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.
רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)
רוצה שאשלח לך מדי פעם מיילים עם עדכונים, רעיונות, טיפים והשראה?
מוזמן/ת להרשם לרשימת התפוצה שלי:
