7/30 – יום באסל

יצא לי היום דבר כל כך מביך ומעאפן, שחשבתי בכלל לא לגלות, אבל גם ככה אני מחפפת על ימין ועל שמאל, ובכלל – אני מזכירה לעצמי שאני בחודש אימון שרירי העשיה והיצירתיות, והעיקר הכוונה. אז שיהיה – יום עסל, יום בסל… היום יום שביעי לפרוייקט, יום בסל.

בשיעור היום הכנתי עם התלמידים כרטיסי פופ-אפ. לקראת השיעור ראיתי כל כך הרבה עבודות פופ-אפ באינטרנט, שפשוט מתחשק לי להתיישב ליד השולחן שנתיים-שלוש, עם ערימת בריסטולים, סכין יפני ומספריים*, ולהכין עוד ועוד ועוד (בתכל’ס זה לא באמת בשבילי, יותר מדי סבלנות ודיוק…).
במסגרת ההכנות נתקלתי גם בסרט הנפלא הזה – שיעור גיאולוגיה בספר פופ-אפ –

וגם בסרט “מאחורי הקלעים” של הכנת הספר הזה –

(ועכשיו, כשחיפשתי ביו-טיוב את הסרטים, מצאתי גם א הסרטון היפיפה הזה. אמני נייר כנראה אוהבים גיאולוגיה…)

לפני שהחלטתי איזה תכשיט להכין היום, תיקנתי את הקשת של אילה, חברה של יהל. שלפתי את קופסת הסרטים, והוצאתי סרט סאטן שקישט פעם איזו מתנה שקיבלנו, וליפפתי אותו סביב הקשת השבורה. נשארו לי שאריות מהסרט, וכמה בריסטולים שתלמידים גזרו ולא הצליח להם מה שרצו, והחלטתי לנסות לשלב את הסרט בכרטיס פופ-אפ.

התחלתי להכין מיני-פופ-אפ, עד כה הכל בסדר –


ואז שילבתי בתוכו את הסרטים.


מביך. אבל אני עייפה מכדי לחשוב ו/או להכין משהו אחר, אז נסתפק בזה בתור תכשיט שביעי. כמו שאמרתי – יום בסל…


לכל רשומות פרוייקט “תכשיטי יומיום”

אם את לא יודעת מה זה בכלל הפרוייקט הזה? אפשר לקרוא כאן.

יש גם כמה תכשיטים שלא הצליחו להכנס לבלוג. אולי אני עוד אכתוב עליהם מתישהו, בינתיים אפשר לראות את כל התכשיטים המוכנים באלבום הפייסבוק הזה, וקצת תמונות של תהליכי העבודה ומאחורי הקלעים באינסטגרם


שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רשומות נוספות שעשויות לעניין אותך
כיפה גיאודזית מעיתונים
תקועים בבית.

נחה עלי הרוח… אנחנו כבר כמה ימים בבית – אחד קטן סתום, מעוך וחם, ושניים גדולים מכרכרים סביבו.אתמול אחר הצהריים ירד ליהל קצת החום, אז

8/30 – עיניים

יום שמיני וארוך לפרוייקט. עבר עלינו יום ארוך, מלא וגדוש, שבסופו של דבר נזכור ממנו בעיקר את ארוחת הערב – המתאבן – ביקור אצל הרופא

רקמה ראשונה לרדה

רדה ויהל משתוללים בגב ימין. יהל מנסה פעם אחרי פעם לבעוט בעיטת מִספרת במים, וְרדה עומד לידו ומתפוצץ מצחוק.

נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.

אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.

מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.

רוצה לקבל ממני מיילים?
את או אתה?

רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)

מה תוכל.י לקרוא פה?
רשומות אחרונות