לפני חודשיים פגשתי חברה שקלעה סל משקיות, בטכניקה ליפוף, משהו דומה לעבודה שעשיתי מחימר ושקיות לחם, אבל וריאציה שונה של הטכניקה הזו. אני מזמן מזמן
יצא לי היום דבר כל כך מביך ומעאפן, שחשבתי בכלל לא לגלות, אבל גם ככה אני מחפפת על ימין ועל שמאל, ובכלל – אני מזכירה
לפני כמה שבועות פתחתי שוב את הספר הנפלא “500 סלים“*. בין שלל הסלים המדהימים שיש שם מצאתי סל של Cynthia W. Taylor (כשכתבתי את הרשומה
נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.
אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.
מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.
רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)
רוצה שאשלח לך מדי פעם מיילים עם עדכונים, רעיונות, טיפים והשראה?
מוזמן/ת להרשם לרשימת התפוצה שלי:
