עברו בדיוק שבועיים מתחילת הפרוייקט, כלומר הגעתי לחצי הדרך, ואני ממש מתאמצת לא להתבעס שהספקתי להכין רק עשרה תכשיטים, ולהזכיר לעצמי שהחלטתי לעגל פינות, ולהעלים
התעוררנו היום אתמול ביום שלישי בבוקר בציפיה למצוא את החצר שלנו לבנה כמו בתמונה (שצולמה בינואר 2015), פתחנו את הדלת ועמדנו מאוכזבים מול גינה ירוקה
רדה ויהל מרכיבים ארון ומשתתפים בתערוכה של הפרוייקט “צייר לי ילד”
נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.
אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.
מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.
רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)
רוצה שאשלח לך מדי פעם מיילים עם עדכונים, רעיונות, טיפים והשראה?
מוזמן/ת להרשם לרשימת התפוצה שלי:
