יום חמישי וסוער לפרוייקט שלי.
למרות שנולדתי בקיץ וגדלתי בערבה, אני בת-אדם של חורף, ועדיף סוער, אם אפשר עם אח בוערת וכוס תה.
בעניין האח עוד צריך יהיה לטפל, ובינתיים אני מסתפקת בתה…
בדרך כלל אין אצלנו בבית תיונים, ואנחנו שותים תה מעלים (מהעציצים, או עלים מיובשים), אבל לפני כמה ימים הייתי בסופר, והיה מבצע על תה טולסי, ולא יכולתי לעמוד בפניו… (אני כזאת גרועה כשמדובר במבצעים. אני תמיד אוהבת לספר שהפעם היחידה שבה נכנסתי לסופר וקניתי רק את מה שהתכוונתי, בלי להיכנע להנחות ולמבצעים, היתה לפני שנים – ישבתי בדירה, ראיתי טלוויזיה, והיתה פרסומת למבצע הנחה על הקורנפלקס האהוב עלי, מיד כיביתי את הטלוויזיה, נעלתי נעליים, והלכתי לסופר לקנות קורנפלקס…)
בבוקר יהל וגיל חירפו נפשם ויצאו לסידורים, ואני נשארתי לשמוע את הרעמים, ולראות את המבול דרך החלון, והכנתי לעצמי כוס תה. מיד נחה עלי רוח תקופת הצנע – רוקנתי את שקית התה ותליתי אותה לייבוש (זה פשוט מזכיר לי את כל סיפורי ייבוד השקיות והעטיפות של המרגרינה של כל מיני סבתות).
כמתבקש רקמתי על השקית כוס תה.
אפשר להשאיר פה עוד קצת את החורף? רק לחודשיים שלושה?
לכל רשומות פרוייקט “תכשיטי יומיום”
אם את לא יודעת מה זה בכלל הפרוייקט הזה? אפשר לקרוא כאן.
יש גם כמה תכשיטים שלא הצליחו להכנס לבלוג. אולי אני עוד אכתוב עליהם מתישהו, בינתיים אפשר לראות את כל התכשיטים המוכנים באלבום הפייסבוק הזה, וקצת תמונות של תהליכי העבודה ומאחורי הקלעים באינסטגרם
