סיימתי לקרוא את הספר “אדום-ירוק – דמוקרטיה, צדק ואיכות הסביבה” של אבנר דה-שליט. אני אתחיל מזה שאני ממליצה עליו בחום. הוא לא חידש לי הרבה, אבל עשה קצת סדר בדברים. דה-שליט קושר בין בעיות סביבתיות לאי-צדק חברתי, וטוען שפתרונן מותנה בדמוקרטיזציה של החברה.
אחד הדברים נגדם יוצא דה-שליט הוא המודל הכלכלי, כפתרון לבעיות סביבתיות. זהו מודל הרואה בסביבה משאב לשימושו של האדם, וככל משאב – מציע גם דרכים לתמחר אותו ולסחור בו. דה-שליט מסביר את הבעיתיות של מודל זה ומציע מודל חלופי – התיייחסות אל הסביבה לא כצרכנים/ות, אלא כאזרחים/ות.
הסיבה שנטפלתי דווקא לנקודה הזו היא הפרסומת המעצבנת התורנית שלי – הפרסומת על המלחמה בפשיעה הכלכלית – מצויינות שם כמה עבירות שיש להן השלכות על איכות החיים שלנו, המרחב הפיזי שבו אנו חיים/ות, ועוד, אבל ההתייחסות אל מעשים כאלו כאל עבירות לא קשורה לכל ההשפעות האלו, אלא רק כי “זה פוגע בכיס שלך“.
ושתי נקודות בגנות הספר –
א. הייתי מצפה שספר העוסק באיכות הסביבה יודפס על נייר דק (אם לדייק – הייתי מצפה שכל ספר, בכל נושא, יודפס על נייר דק. יש כמה דברים שכדאי שנלמד מהגויים..) וגם אם מדפיסים את הספר על נייר עבה ואיכותי אין שום הצדקה לשלושה דפים ריקים בסופו.
כן, אני יודעת שזה נשמע קצת קטנוני, אבל כזאת אנוכי. מה גם שאני עומדת לעבור דירה בקרוב והמחשבה על משקל ארגזי הספרים מטרידה אותי מאוד.
ב. במסגרת ה-OPC (אובר-פוליטקלי-קורקט) שפשה לאחרונה בשדותנו, פונה דה שליט לקוראותיו וקוראיו בלשון נקבה, אך משום מה ההקשר בו הוא מדבר על האזרחית מעמיד את כל העניין באור קצת שובניסטי: “אולם אפשר לראות את האזרחית באופן שונה. העדפותיה אינן רק צרכניות. יש לה למשל ערכים מסויימים, והיא מגלה נאמנות לחברים ולחברות.” ועוד אחד: “יש לשים לב שהאפשרות להתווכח עם האזרחית אינה בהכרח ביטוי לזלזול ברציונליות שלה…”כן, כן.. אפילו פה האישה (טוב, האזרחית) אוהבת שופינג, אבל לא רק, היא גם חולה על החברות שלה, שעות היא כבר מדברת איתן בטלפון.. ולא, אנחנו לא מזלזלים ברציונליות שלה, אפילו שהיא עושה מזבוב פיל וצורחת עד השמיים כשהיא נתקלת בג`וק.
ולמען הסר ספק – כל הפסקה האחרונה נכתבה בבדיחות הדעת, ובחיוך על המקלדת.
ולמי שרוצה לקרוא עוד – צפריר רינת כתב על הספר בעיתון הארץ.
