מציירת ילד

ציור ראשון לרדה

ה-22 במרץ 2020. נסענו לטייל בערבה, שהייתה ירוקה וצבעונית יותר מאי-פעם. גבעה סגולה מרוב פרחים פיתתה אותנו לעצור בצד הדרך, לטפס עליה, להשקיף ממנה על הנוף. השמיים היו בהירים, האוויר נקי, הרי-אדום התנשאו מולנו במלוא תפארתם וגוונייהם. המשכנו לנחל ירוק ופורח, עצרנו ליד כל פרח, לבדוק ולהתלהב, יהל ובני-הדודים שלו השתכשכו בגב קפוא. הם רעדו מקור, אבל היו מאושרים. בדרך חזרה לאוטו כולם שיחקו כדורגל עם אבנים שמצאו. יהל מצא בול עץ קטן, ובעט בו לאורך הדרך. תהינו כמה קילומטרים וכמה ימים צריך ללכת ולבעוט בגוש העץ הזה, כדי להפוך אותו לחלוק-דרך. זה היה יום קסום בשביל כולנו. ואתה רדה? מה אתה עשית באותו יום? טיילת? שיחקת כדורגל? ניסיתי לברר, אבל עדיין אין לי תשובות. כל מה שאני יודעת זה משפט לאקוני, תמציתי ויבשושי, שנשלח אלי: “רדה מהכפר עיסאוויה, בן 13, נעצר ב-22.3.20”. ותמונה מעט מטושטשת שלך מובל על ידי שני שוטרים/חיילים. בעולם אחר גם אתה היית צריך לטייל באותו יום, להנות מהאוויר הנהדר, להריח פרחים, לשחק. בדיוק כמו הבן שלי. בעולם אחר אתה היית אמור לישון בשקט ובשלווה במיטה שלך, ליד אמא ואבא שלך. בעולם אחר אתה והבן שלי, שרק 3 שנים ו-20 דקות נסיעה מפרידות ביניכם, הייתם יכולים להיות חברים, לטייל יחד, לשחק יחד, אולי לריב לפעמים. הלוואי שהייתי יכולה לדאוג לעולם אחר כזה בשבילך, אבל אני לא, אני יכולה רק לצייר לך עולם אחר, לחלום על אחד כזה בשבילך, בשבילי. לרקום לנו מציאות אחרת – יפה, בטוחה ורגועה. זה כל מה שאני יכולה.

לפני כמה שבועות נתקלתי בפרוייקט אמנותי שיזמה טל פרנקל-אלרוי – “צייר לי ילד – מעצבים בעד ילדים”. הפרוייקט שואף להעלות את המודעות למעצר ופגיעה בקטינים פלסטיניים (על יד מדינת-ישראל) באמצעות אמנות. הפרוייקט ריגש אותי והחלטתי להצטרף.

כל אמנית ומעצבת שהצטרפה לפרוייקט קיבלה פרטים של ילד אחד, ולמענו היא יוצרת. לפני חודש, אחרי יום קסום של טיול בערבה הפורחת, טל פרנקל-אלרואי שלחה לי מייל. מסתבר שבזמן שאנחנו טיילנו רדה*, בן ה-13 מעיסאוויה נעצר. לא הצלחתי לברר פרטים נוספים על האירוע (אם למישהי יש רעיון לקצה חוט, אני אשמח לעזרה), אין לי מושג אם הוא עדיין עצור, או שכבר שוחרר, והאמת היא שלצורך הפרוייקט הזה זה לא ממש משנה, כי חוץ מרדה ישראל עוצרת כל שנה בשטחים 800-1000 קטינים, וזה נתון בלתי נתפס, בלתי מוסרי ובלתי ראוי.

כשקיבלתי את הפרטים של רדה הייתי רחוקה מחומרי העבודה שלי, לכן פשוט שירבטתי/העתקתי לספר הסקיצות שלי את תמונת המעצר שלו.
בהמשך, כמו שכתבתי, אני מתכננת לרקום לו ולי מציאות אחרת.



עבודות נוספות שלי בפרוייקט אפשר לראות כאן, ועבודות של [אמנים|אמניות] ומעצבים/ות נוספים/ות אפשר למצוא בקבוצת הפייסבוק.
אני ממליצה לעקוב אחרי הפרוייקט הזה באמצעות ההאשטג drawmeachild# בפייסבוק ובאינסטגרם (וממליצה גם, למי שהפרוייקט מדבר אליה/ו, להצטרף. לא צריך להיות אמן/ית מדופלם/ת בשביל זה, צריך בעיקר לב.)

∗ כדי לשמור על פרטיותו של רדה אני לא מפרסמת את שמו המלא.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רשומות נוספות שעשויות לעניין אותך
World embroidery day 2021 Jerusalem
יום הרקמה הבינלאומי בתחנת הקריאה

אחרי שנים של דיבורים על אירוע סריגה בתחנת הקריאה, אסתר ואני מצאנו את עצמנו מארגנות דווקא מפגש לכבוד יום הרקמה הבינלאומי. לכבוד האירוע קיימנו סדנא של רקמה על ניירות מספרים שהגיעו לספרית הרחוב, ויועדו להמשיך את דרכם לפח מיחזור הנייר

נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.

אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.

מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.

רוצה לקבל ממני מיילים?
את או אתה?

רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)

מה תוכל.י לקרוא פה?
רשומות אחרונות