רקמה רביעית לרדה

רדה ויהל קוטפים עגבניות.


 

רדה, נער בן 13 מעיסאוויה, נעצר על ידי כוחות הביטחון ביום שני ה-22 במרץ 2020. אלו כל הפרטים שיש לי עליו (פרט לשמו המלא, שאני נמנעת מלפרסם, על מנת לשמור על פרטיותו, ותמונה של מעצרו). אין לי מושג למה נעצר, והאם שוחרר.

בפרוייקט הזה אני רוקמת לרדה, ליהל ולעצמי עולם יפה יותר, עולם שבו נער בן 13 אינו נעצר ונלקח מביתו, עולם שבו ילד הוא ילד, והוא חופשי לעשות מה שילדים צריכים לעשות – לשחק, ללמוד, להשתולל. בשלווה ובביטחון.


 

העבודה הזו היא חלק מפרוייקט “צייר לי ילד – מעצבים בעד ילדים”. פרוייקט שיזמה טל פרנקל אלרואי, שמטרתו להעלות, באמצעות אמנות, את המודעות למעצר ופגיעה בקטינים פלסטיניים (על ידי מדינת-ישראל), ומנסה להזכיר לנו שילדים הם ילדים, לא כלי מלחמה, והם צריכים להיות בבית, מוגנים ובטוחים עם אמא ואבא שלהם.

ביום שישי התפרסמה במגזין פורטפוליו כתבה מעניינת על הפרוייקט. ממליצה לקרוא.

עבודות נוספות שלי בפרוייקט אפשר לראות כאן, ועבודות של [אמנים|אמניות] ומעצבים/ות נוספים/ות אפשר למצוא בקבוצת הפייסבוק.
אני ממליצה לעקוב אחרי הפרוייקט הזה באמצעות ההאשטג drawmeachild# בפייסבוק ובאינסטגרם (וממליצה גם, למי שהפרוייקט מדבר אליה/ו, להצטרף. לא צריך להיות אמן/ית מדופלם/ת בשביל זה, צריך בעיקר לב.)


שיתוף ב facebook
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. תודה רבה 3>

    כאמור הרעיון הוא של טל פרנקל אלרואי, אני יכולה לקחת (באהבה) קרדיט רק על החלק הקטן שלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רשומות נוספות שעשויות לעניין אותך
23/30 – בקטנה, אבל אני מלכה

תכשיט מס’ 23 בפרוייקט, ואני ממש, סופר, אולטרה גאה בעצמי בזכותו (כלומר בזכותי… ובזכות עוד כמה דברים שעשיתי היום). היום היה יום בית רגוע, וגדוש

כמה מילים על סגירת סלים

לפני כמה שבועות החלטתי להכין סל קטן מעיתונים. המוטיבציה הראשונית היתה לנסות לקלוע סל אליפטי. רציתי גם לנסות סגירה אחרת מהסגירה הפשוטה שאני משתמשת בה.

World embroidery day 2021 Jerusalem
יום הרקמה הבינלאומי בתחנת הקריאה

אחרי שנים של דיבורים על אירוע סריגה בתחנת הקריאה, אסתר ואני מצאנו את עצמנו מארגנות דווקא מפגש לכבוד יום הרקמה הבינלאומי. לכבוד האירוע קיימנו סדנא של רקמה על ניירות מספרים שהגיעו לספרית הרחוב, ויועדו להמשיך את דרכם לפח מיחזור הנייר

נעים מאוד, אני ארבל, אמנית, אמא בחינוך ביתי לג’ינג’י מהמם, מחבקת עצים (גם אם לא ממש בפועל, מחבקת רעיונית…) ואני אוהבת זבל (We love you, Arbel). אני אוהבת בעיקר להפוך את הזבל לזהב, או לפחות להשתמש בו כחומר הגלם העיקרי שלי ביצירה.

אני יוצרת ומלמדת אחרות ואחרים ליצור תוך שימוש בחומרי פסולת וטכניקות מסורתיות של מלאכות יד.

מנחה סדנאות בהן אני מלמדת קליעת סלים, סריגה, אריגה ועוד מגוון טכניקות, שמאפשרות לתת חיים חדשים לחומרים וחפצים שאין בהם כבר צורך.

רוצה לקבל ממני מיילים?
את או אתה?

רוב האתר שלי כתוב בלשון נקבה, אם יש לך העדפות אחרות – יש איפשהו פה משמאל כפתור שיאפשר לך לשנות זאת.
(לצערי התוסף הגאוני והחשוב של עבריתה פותח אחרי שכבר כתבתי פה הרבה, אז לא כל הטקסט שלי ניתן לשינוי.)

מה תוכל.י לקרוא פה?
רשומות אחרונות