לפני כמה שבועות החלטתי להכין סל קטן מעיתונים.
המוטיבציה הראשונית היתה לנסות לקלוע סל אליפטי.
רציתי גם לנסות סגירה אחרת מהסגירה הפשוטה שאני משתמשת בה. הפנטזיה היתה להצליח להיזכר איך מיכל רז לימדה אותי לסגור את סלי הסנסנים. זה לא הצליח, ולא הצלחתי לשאוב את הידע מהסובבות אותי (יבוא יום ואני אפנק את עצמי בסדנת ריענון אצל מיכל).
מטרה ראשונה הושגה באופן חלקי בלבד – הסל קצר מדי וכמעט אי אפשר להבחין בין האורך לרוחב. אליפסה די עגולה יצאה לי…
מטרה שניה – אוהו! פה חיכתה לי הפתעה!
ביאושי כי רב, פתחתי את הספר “אנו עובדים בקליעה ובאריגה“. קניתי אותו בחנות ספרימשומשים בדיוק בזכות הדף עם ההסברים על סגירת הסלים. בינתיים הספקתי לגלות שמדובר באוצר אמיתי, שלא לומר תנ”ך-סלי. יש שם הסברים והוראות לכל דבר שאפשר לחשוב עליו בתחום האריגה והקליעה. כל האושר הזה מודפס על דפים מצהיבים וכרוך בכריכה חומה, כזו שעיטרה כל ספר בשנות ה-50-60. כל התענוג הזה עלה לי 13.80 ש”ח.
הספר נפתח, ואני התחלתי לסגור את הסל. בהתחלה הייתי שקועה עד עמקי אצבעותי בהבנת ההוראות (צריך להתאים בין ההוראות המילוליות לשרטוטים ולהעביר עמוד בין לבין… זוועה…) בשלב השני של הסגירה קצת נרגעתי, ופתאום חוויתי הרגשת דז`ה-וו באצבעות, הן לחשו לי כולן “ארבל כבר עשינו את זה פעם” – מצאתי את עצמי סוגרת סל בדיוק כמו שמיכל לימדה אותי. איזה כיף (זו כמובן לא סיבה לוותר על סדנת ריענון!).
בינתיים מצאתי את הסרטון המופלא הזה – קסם אמיתי!
<אבא – יש לך מושג איך זה עובד? אם כן יש סיכוי שתוכל להכין לי אחד כזה מתנה ליומולדת. בבקשה בבקשה בבקשה (תדמיין אותי עכשיו עושה פרצוף כמו שרק כרמל יודעת לעשות)>
